Reut Alon

Reut Alon

סיכום הוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה

IMG_0444-1

ארגון הכנס ודוכני ההסברה

זו הפעם הראשונה בה נכחתי בוועידה השנתית לאקולוגיה וסביבה. הגעתי מטעם ארגון זווית, להם אני כותבת כתבות בדיוק בנושאים אלו. 
הוועידה התקיימה במתחם אקספו ממש מול רכבת האוניברסיטה בתל אביב, כך שהיה נוח להגיע אל האירוע בתחבורה ציבורית. באירוע עצמו שמחתי לגלות שכלל לא נעשה שימוש בכלים חד פעמיים. את הקייטרינג לאירוע הביאו דרך פרויקט מצילות המזון, הירקות לא היו חתוכים כדי לצמצם פסולת אורגנית, וזו שנאספה במהלך האירוע תועבר למתקן המייצר אנרגיה מתחדשת ונקיה. גם בגזרת הפרסום נדמה שחשבו על הכול – צמצמו הדפסה היכן שאפשר, כמו התוכניה שהופיעה באתר של הוועידה, השלטים לאירוע הודפסו על קרטון ממוחזר ותגי השם (השרוכים והקליפס) הגיעו יד שניה או נשמרו לשימוש חוזר משנים קודמות.
בכנות, התרגשתי. ולא מדובר באירוע מצומצם, אלא באירוע גדול שנכחו בו מאות אנשים. זו רק ההוכחה שאם רוצים לדאוג לסביבה, עם קצת נחישות זה לגמרי אפשרי.

מלבד עמדות שתיה ואוכל, היו גם דוכנים של הוצאת הספרים רדיקל שתרגמה לעברית את הספר ״על פני האדמה״ של דיוויד אטנבורו; דוכן של כתב העת אקולוגיה וסביבה שמדפיסים גליון אחד בשנה וכמובן דוכן של זווית שעודד חוקרים לשתף אותנו במחקרים שלהם כדי שנכתוב עליהם כתבות.
דוכן מעניין נוסף היה של Vytal, שמתחילים לעבוד עם מסעדות בתל אביב (ומקווים להתרחב לעוד ערים), ומספקים להן כלים רב פעמיים לטייקאוואי. 

סיכום נאומי הפתיחה

כל יום בוועידה נפתח בנאומים מפיהם של בעלי תפקידים שונים. תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה, לא נכחה באירוע בשל הידבקותה במחלת הקורונה אך שלחה מסר מצולם. הנאום שחיכיתי לשמוע במיוחד היה של ד״ר ג׳יין גודול, חוקרת השימפנזים ויו״ר הקרן שהקימה על שמה לטובת שמירה על הטבע. היא אמרה מספר דברים חכמים שחלקנו כבר יודעים ומבינים, כמו העובדה שקיימת אשליה של צמיחה כלכלית אינסופית בעולם עם משאבי טבע מוגבלים. מתוך כל הנאום הזה נותרתי תלויה עם אותה שאלה שגם אני שאלתי את עצמי בפעמים רבות כל כך: איך יכול להיות שהמין החכם ביותר שהתהלך על פני כדור הארץ הורס את הבית היחיד שלו?

ביום השני לוועידה נאמו חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה לשעבר, שבעיקר הדגישה את העובדה שאנחנו משתרכים מאחורי אירופה בכל הקשור לרפורמות אקלים; שרת התחבורה מרב מיכאלי שכרגיל ערבבה פמיניזם עם משבר האקלים בהקשר שרק היא מבינה; שר החקלאות עודד פורר שאמר בעיקר כלום ושום דבר, והשר לשעבר דב חנין ומבקר המדינה מתניהו אנגלמן שהיו היחידים שאמרו דברים ענייניים.

חנין שהוא גם יו״ר של הפורום הישראלי לאקולוגיה, מנה מספר היבטים להתמודדות עם משבר האקלים:

  • משבר האקלים משנה הכל לכן אנחנו צריכים להשתנות
  • הבעיה העיקרית שלנו היא לא הכחשת משבר האקלים אלא הכחשת קיומו של פיתרון למשבר
  • משבר האקלים עוסק בחיים עצמם, לכן אנחנו לא רק צריכים להגן על חיינו אלא חייבים לשפר אותם
  • יציאה מהקופסה וחשיבה יצירתית היא הכרחית במדיניות ולא רק בטכנולוגיות

    אנגלמן מתח ביקורת על ממשלות ישראל שלא מתייחסות ברצינות למשבר האקלים. הוא התייחס לבעיית הפסולת ולכך שהדרום הפך לפח האשפה של ישראל, ולעובדה שמשבר האקלים כבר גובה מחירים כבדים בשלל אסונות טבע בעולם. אני תוהה אם מישהו בממשלות ישראל אי פעם קרא את דו״ח מבקר המדינה ויישם אותו? אני רוצה להאמין שלפוליטיקאים שנאמו בכנס באמת אכפת, אבל בפועל יש עוד דרך ארוכה לשינוי המדיניות בנוגע למשבר האקלים מצד צמרת המדינה.

סיכום המושבים

את היום הראשון לאירוע העברתי עם חברתי היקרה נעם לובטון שהגיעה לוועידה מטעם עבודתה במשרד להגנת הסביבה. בכל יום היו שלושה מושבים של שעה וחצי, עם שש הרצאות שונות הקשורות לנושא של אותו מושב. אני הגעתי לעבוד, לכן בחרתי את המושבים בהן היו מחקרים עם פוטנציאל להפוך לכתבות. היה לי מאוד קשה לבחור מושבים (התקיימו כמה במקביל), מאחר שמגוון הנושאים היה רחב ומעניין, אבל בחרתי להתמקד בנושאים הקשורים לבעלי חיים ולצומח.

למדתי למשל שלנקבות חזירים וגורי חזירים יש טמפרטורת גוף שונה, אבל האמהות מתאימות את הפעילות היומית שלהן לזמן בו נעים לגורים להיות פעילים, גם אם אלו השעות שפחות נעימות להן (מתוך המחקר של דניאלה ירדני, אוניברסיטת ת״א).
ידעתן שמיינות הן אחד המינים הפולשים שמוגדרים הכי מסוכנים בעולם? יכולת ההסתגלות שלהן לתנאים שונים ופיתוח מיומנויות למידה הפכו אותן למין פולש שמאיים להכחיד מיני ציפורים שונים ברחבי העולם (רועי דור, האוניברסיטה הפתוחה).
גם צמחים יכולים להוות פולשים חסרי רחמים, כך למשל שיח בשם טיונית החוף שהשתלטה על כמעט כל חופי הארץ מצפון ועד דרום. יש לה שני סוגים שונים של זרעים שמאפשרים לה התבססות טובה ומותאמת יותר לתנאי הסביבה, ובצורת התרבותה האגריסיבית היא דוחקת הצידה מיני צמחים מקומיים (מחקרה של דפנה רובינסון, אוניברסיטת ת״א).
אבל הדבר שהכי טלטל אותי הוא דווקא התפלגות הביומסה של כל היונקים בכדור הארץ. מסתבר שבני אדם וחיות משק מהווים את האחוז הגדול ביותר של ביומסת היונקים בעולם, כאשר שאר היונקים הימיים והיבשתיים מהווים כל אחד אחוז קטן בהרבה. עוד הוכחה להשפעות ההרסניות של האנושות על הטבע ובעלי החיים (מתוך מחקרה של ליאור גרינשפון, מכון ויצמן למדע).

את המושב האחרון ביום הראשון נעם בחרה, ויצא שהוא היה אחד המעניינים בגלל הרצאה אחת מרתקת של ד״ר ורד אלישר מלכה. היא דיברה על האופן שבו כלי התקשורת הגדולים בישראל לא מתייחסים ברצינות למשבר האקלים. היחס אליו הוא כנושא שולי מבחינת הסיקור התקשורתי, ובראיונות עם כתבי סביבה היא גילתה שגם העורכים לא מקצים משאבים או נותנים במה לכתבות שיכולות לפגוע באינטרסים של מחזיקי המניות בעיתון. המחקר שלה בעיקר הציג תוצאות עגומות על הגוף שאמור להיות ביקורתי ולגעת בסוגיות מאתגרות כדי להעלות אותן על סדר היום (לקריאה מעמיקה של הנושא כנסו לכתבה שהכינו על מחקרה בזווית).

בינתיים חוקרים, מדענים, פעילים סביבתיים ואפילו יוצרות תוכן כמוני וכמו נעם, ימשיכו להעלות את הנושא בדרכים שונות עד שמישהו בדרגים הגבוהים אולי יואיל בטובו להקשיב, ולאפשר לנו ולדורות הבאים עתיד קצת פחות עגום מהתחזיות הצפויות לחיים בעולם שלנו בעתיד.

למרות כל זאת, הכנס הזה מילא אותי בתחושת משמעות וחיזק אותי להמשיך להפיץ את החשיבות של שמירה על הכדור שלנו בכלים והכשרונות העומדים לרשותי. במשך יומיים התכנסו אנשים משכמם ומעלה, כאלו שפועלים יומיום למען עתיד טוב יותר, למען הבית היחיד שלנו. שימח אותי לדעת שיש עוד אנשים בעולם שלא מתייאשים, ממשיכים לחקור, לפעול ולמצוא פתרונות יצירתיים כדי לשמור על המשך הקיום שלנו כאן. הרגשתי זכות גדולה להקשיב לאנשים הללו, ללמוד מהם ולשוחח עימם, ועודד אותי לדעת שיש קהילה גדולה ומגוונת בישראל שבאמת אכפת לה לשמור על הכדור היפה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.